תביעת רשלנות רפואית

בשנים האחרונות ישנה מגמה מתחזקת והולכת המצביעה על ריבוי תביעות בגין רשלנות רפואית. ניתן להסביר מגמה זו בכך שקשר השתיקה בין הרופאים, הופר. בעבר, רווחה נורמה, בקרב חוג הרופאים, שלא לתת חוות דעת נגדית בתביעה בגין רשלנות רפואית, נגד קולגה.

כיום הנורמה הזאת כמעט ואינה קיימת עוד. סיבה נוספת שניתן להצביע עליה, היא התפתחות הפסיקה בתביעות בגין רשלנות רפואית והגברת חובת הזהירות המוטלת על רופאים והחמרת הדרישות המקצועיות מהם.

חוות דעת בתביעה בגין רשלנות רפואית

תביעה הדורשת הוכחה של עניינים שברפואה, דורשת כתנאי בלעדיו איין, הימצאותה של חוות דעת רפואית המבססת מבחינה רפואית, את הרשלנות הרפואית הנטענת.

הבסיס לתביעה בגין רשלנות רפואית, בלעדיו לא תיתכן תביעה, הוא הכנת חוות דעת רפואית המבססת את עילת התביעה, ובלעדיה התביעה תימחק על הסף.

בתביעת רשלנות רפואית, השלב הראשוני, יהיה הכנת הבסיס לתביעה, הכולל את איסוף כל המסמכים הרפואיים, הבדיקות ותוצאותיהן, דיאגנוזות וכו' של התובע-הניזוק.

על עורך הדין להכיר את פרטי המקרה ואת הסיבות לקרות הנזק, ולהבין את הסוגיה הרפואית לרבות עיון במחקרים וספרות רפואית הנוגעת לרשלנות הנטענת.

השלב השני, בטרם הגשת התביעה לבית המשפט, היא פנייה למומחה בתחום הרשלנות, לצורך הכנת חוות דעת שתבסס את התביעה על ממצאים רפואיים. חוות הדעת צריכה לכלול בחובה הן את פרטי הרשלנות הרפואית הנטענת והן את הנזק שנגרם לחולה כתוצאה מהרשלנות.

מעמדן של חוות הדעת הרפואיות בבית המשפט

בית המשפט נזקק לחוות דעת רפואיות בכדי לבסס את החלטתו, אך לעולם שרביט ההכרעה נתונה בידו והוא זה שיחליט בסופו של הליך, איזו חוות דעת היא המדויקת והנכונה בנסיבות העניין.

אין בכוחן של חוות הדעת הרפואיות לחרוץ את הדין . בית המשפט הוא זה שמעריך את עדויות המומחים הרפואיים ומכריע בין חוות דעת סותרות. תפקידן של חוות הדעת הוא לשמש כלי עזר לבית המשפט ולסייע בידו להסיק את המסקנות המושכלות בנסיבות העניין.

יסודות עוולת הרשלנות הרפואית

בכדי לבסס עילת תביעה בגין רשלנות רפואית על התובע-הניזוק להוכיח התקיימותם של חמישה יסודות המקימים את העילה, והם :

קיומה של חובת זהירות של הרופא המטפל כלפי החולה – מתוקף יחסי השכנות ביניהם.

הפרת חובת הזהירות – האם התנהלותו של הרופא עולה כדי רשלנות רפואית? בתי המשפט יעזרו לצורך בחינה כאמור, במבחן הרופא הסביר באותה העת.

גרימת נזק כתוצאה מהפרת חובת הזהירות – על התובע-הניזוק מוטל הנטל להוכיח קיומו של נזק שנגרם לו כתוצאה מהרשלנות הרפואית הנטענת ולבסס טענה זו על חוות דעת רפואית המצביעה על רשלנות רפואית, כאמור.

הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם בפועל – לצורך הוכחת קשר סיבתי בין הרשלנות הרפואית לנזק שנגרם, נדרש התובע-הניזוק להוכיח התקיימותם של שני גורמים:

א. הרופא נהג ברשלנות רפואית,

ב. הרשלנות הרפואית היא זו שגרמה לנזקו של התובע-הניזוק.

שאלת הקשר הסיבתי עוברת כחוט השני בכל תביעה בגין רשלנות רפואית. התובע-הניזוק לעולם ינסה להוכיח את התקיימותו של הקשר הסיבתי והרופא לעולם ינסה לנתקו ( ייתכנו נסיבות בהן הוכחה רשלנות רפואית אך הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק אינו מתקיים).

קביעת היקף הנזק לצורך קביעת סכום הפיצויים

במידה ועלה בידי התובע-הניזוק להוכיח את יסודותיה של עבירת הרשלנות הרפואית וביסס את תביעתו זו על חוות דעת רפואית מקצועית ומהימנה, סיכויי תביעתו להתקבל גבוהים, ובית המשפט יתרגם את נזקו של התובע-הניזוק בפיצוי הולם.