בדומה לרשלנות רפואית שמתרחשת בחדר הניתוח, בלידה או בטיפול תרופתי שניתן, רשלנות רפואית עשויה להתרחש גם בתחום בריאות הנפש, על ידי פסיכיאטר, פסיכולוג א כל איש צוות אחר בתחום.
מתי נגרמת רשלנות רפואית באבחון מחלת נפש? כיצד מוכיחים אותה ואיזה פיצוי ניתן לקבל בגינה? כל זאת ועוד במאמר שלפניכם.
מהי רשלנות רפואית באבחון מחלת נפש?
רשלנות רפואית באבחון מחלת נפש מוגדרת כמקרה בו רופא או איש צוות בתחום בריאות הנפש, לא השתמש במיומנות נדרשת או לא נקט במידת הזהירות המצופה מאיש צוות רפואי סביר בנסיבות העניין, וכתוצאה מכך נגרם נזק למטופל.
בהקשר של אבחון מחלות נפש, מדובר על אותם מקרים שפסיכיאטר או פסיכולוג התעלם מתסמינים שונים שמראה המטופל המצביעים על מחלת נפש מסוימת, וכתוצאה מכך מאבחן באיחור את מחלת הנפש או מפרש את התסמינים בצורה שגויה ובלתי סבירה כמחלת נפש אחרת מהקיימת.
חשוב לציין, מסביר עו"ד שמואלי, כי לא כל מקרה בו הייתה טעות באבחנה הוא מקרה של רשלנות רפואית.
רק במקרים בהם היה מצופה מהרופא לאבחן את המחלה הנפשית, ונעשה אבחון רשלני בעקבות חוסר זהירות מצד הרופא או חוסר מקצועיות – המקרה ייחשב כרשלנות רפואית.
איך מוכיחים רשלנות רפואית באבחון מחלת נפש?
על מנת להוכיח רשלנות רפואית באבחון מחלת נפש, יש להוכיח כי מתקיימים שלושת היסודות של עוולת הרשלנות, זאת בדומה לכל מקרה של רשלנות רפואית.
היסוד הראשון שנדרש להוכחה הוא נזק. נדרש להוכיח כי נגרם למטופל נזק ממשי, שמוכח באמצעות הצגת מסמכים רפואיים שונים.
היסוד השני שנדרש להוכחה הוא התרשלות. על התובע מוטלת החובה להוכיח את התרשלות הפסיכיאטר או הפסיכולוג באבחון מחלת הנפש.
התרשלות איש הרפואה מתחום בריאות הנפש, נבחנת בהשוואה למידת הזהירות המצופה מרופא סביר בנסיבות העניין.
כלומר, בית המשפט יבחן את פעולותיו ודרך התנהגותו של הפסיכיאטר, ויבדוק האם הפסיכיאטר נקט באמצעים סבירים המצופים בנסיבות המקרה.
במידה שבית המשפט יימצא כי הפסיכיאטר לא השתמש במיומנות נדרשת או לא נקט במידת הזהירות המצופה ממנו, הפסיכיאטר ייחשב כמי שהתרשל בעבודתו.
היסוד האחרון שנדרש להוכחה הינו קשר סיבתי בין הנזק שנגרם למטופל לבין ההתרשלות באבחון מחלת הנפש.
לעיתים, הוכחת הקשר הסיבתי עשויה להפוך משימה קשה, שכן בחלק מהמקרים קיימים מספר גורמים אפשריים לנזק.
כיצד עשויה להתבטא רשלנות רפואית באבחון מחלת נפש?
רשלנות רפואית באבחון מחלת נפש עשויה להתבטא באבחון מאוחר של המחלה הנפשית או באבחון שגוי של מחלת נפש.
- אבחון מאוחר של מחלת נפש – לרוב מחלות הנפש קיים פתרון תרופתי בשילוב ליווי פסיכולוגי או פסיכיאטרי, ובחלק מהמקרים הפתרון עשוי להיות אשפוז.
כך או כך, ללא מתן הטיפול התרופתי הנדרש, מצבו הנפשי של המטופל עשוי להידרדר ולגרום נזקים שונים.
במקרה בו מחלת הנפש מאובחנת בשלב מאוחר, הנזקים שנגרמו עשויים להיות בלתי הפיכים, הרי שהמטופל לא קיבל את הטיפול התרופתי בזמן.
- אבחון שגוי של מחלת נפש – אבחון שגוי של מחלת נפש עשוי להתגלע הן במקרים בהם מטופל אובחן במחלת נפש למרות שאינו סובל כלל ממחלת נפש, והן במקרים בהם המטופל מאובחן במחלת נפש אחת בעוד שהוא סובל ממחלת נפש אחרת.
אבחון שגוי זה, עלול ליצור נזקים נפשיים ובריאותיים חמורים ביותר, שכן האבחון עשוי להוביל למתן טיפול תרופתי שגוי ואף להוראה על אשפוז כפוי שלא לצורך, מה שיגרום סבל ועוגמת נפש חמורה למטופל.
אילו פיצויים צפויים במקרה של רשלנות רפואית באבחון מחלת נפש?
הפיצויים הצפויים במקרה של רשלנות רפואית באבחון מחלת נפש הם אינם קבועים ומשתנים בהתאם לנסיבות המקרה.
סכום הפיצויים שייקבע בית המשפט ישקף את כלל הנזקים שנגרמו למטופל כתוצאה מההתרשלות, הן את הנזקים הממוניים והן את הנזקים שאינם ממוניים.
הפיצוי בעבור הנזקים הממוניים יכלול הוצאות רפואיות ואבדן כושר השתכרות, ואילו הפיצוי בעבור הנזקים שאינם ממוניים עשוי לכלול כאב וסבל שנגרם למטופל, אבדן הנאות חיים, קיצור תוחלת חיים וכדומה.
לסיכום, הפיצוי שתקבלו במקרים של רשלנות רפואית באבחון מחלות נפש תלויה בנסיבות המקרה כמו גם במקצועיות עורך הדין המייצג אתכם, מומחיותו וניסיונו.
לכן, מומלץ לפנות לעורך דין מומחה בתחום לקבלת ייעוץ משפטי על מנת להעלות את סיכויי הצלחת התביעה.
לייעוץ מקצועי ראשוני ללא התחייבות 077-9974772 
חייג עכשיו
צור קשר