חוק זכויות החולה ומגפת הקורונה

ב-1996 נחקק בישראל חוק זכויות החולה (להלן: "החוק"), שקובע את זכויותיו של מי שמבקש ו/או מקבל טיפול רפואי, ומגן על כבודו ופרטיותו. 

החל מ-2020, ישראל וכל מדינות העולם, מתמודדות עם מגפת הקורונה. מאמרי יעסוק בקשר בין החוק לבין מגפת הקורונה.

זכות לנוכחות מלווה בטיפול רפואי בעת מגפת הקורונה

סעיף 6א.(א) לחוק קובע:

מטופל זכאי לכך שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו, יהיה נוכח בעת קבלת טיפול רפואי, ובלבד שלא יתערב במתן הטיפול הרפואי.

ואולם, בעיקר בתחילת המגפה, אסר משרד הבריאות על כל ליווי בטיפול רפואי. אציין, שסעיף 6א.(ב)(1) לחוק מאפשר למטפל לאסור על נוכחות מלווה בעת קבלת טיפול רפואי, אם נוכחות זו עשויה לגרום, לדעתו, לפגיעה בבריאות המטופל, מטופלים אחרים, ואף המלווה עצמו. למרות זאת, איסור מוחלט וגורף על נוכחות מלווה בטיפול רפואי, מבלי לבדוק כל מקרה לגופו, מהווה פגיעה חמורה בזכות החולה.

ניתן לטעון, בין אם מדובר בטענה משכנעת ובין אם לאו, שמכיוון שהקורונה מוגדרת כמגפה עולמית וכל עוד היא נמשכת המצב הוא "מצב חירום", אינטרס בריאות הציבור גובר על זכות החולה הפרטי.

ואולם, החל ממתן החיסונים כנגד הקורונה, השתנתה מעט המדיניות באשר למלווה בטיפול רפואי בעת המגפה: מנכ"ל משרד הבריאות קבע שבתי-החולים צריכים להקפיד על זכות המטופל למלווה, ואם המלווה לא עומד בתנאי התו הירוק, יש להפעיל שק"ד באשר לכניסתו.

קבלת מבקרים בעת מגפת הקורונה

סעיף 9 לחוק קובע:

מטופל המאושפז במוסד רפואי רשאי לקבל מבקרים בזמנים וע"פ הסדרים שקבע מנהל המוסד הרפואי.

ואולם, בנוסף לאיסור משרד הבריאות על כל ליווי בטיפול רפואי, אסר המשרד גם על ביקורי מאושפזים. גם זו פגיעה חמורה בזכות החולה. אציין, בנוסף, את העובדה שפעמים רבות, ביקור מאושפזים משפר משמעותית את מצב-רוחם של האחרונים ולעתים גם את מצבם הרפואי. כך שמעבר לפגיעה בזכות החולה, ייתכן והדבר מפחית את סיכוי המאושפז להרגשה טובה יותר, נפשית ובריאותית.

גם בהקשר זה, ניתן לטעון שאינטרס בריאות הציבור גובר על זכות החולה הפרטי.
ואולם, גם בהקשר זה, בהמשך המגפה קבע מנכ"ל משרד הבריאות שעל בתי-החולים לאפשר כניסת מבקרים, אך היא צריכה להיות מצומצמת, ומוגבלת בו-זמנית למאושפז, ע"פ שיקול-הדעת של בתי-החולים.

שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל בעת מגפת הקורונה

סעיף 10(א) לחוק קובע שמטפל, כל מי שעובד בפיקוחו וכל עובד אחר של המוסד הרפואי ישמרו על כבוד ופרטיות המטופל בכל שלבי הטיפול הרפואי. ואולם, בתחילת המגפה נבנו מחלקות קורונה בחניונים של בתי-החולים, ללא מחיצות בין מיטות המאושפזים. גם זו פגיעה ממשית בזכות החולה, ובשונה מיתר הפגיעות שציינתי – פגיעה זו יכולה בהחלט להיות גם משפילה.

פגיעה נוספת הייתה דרישת המדינה מכל חולה קורונה לחשוף בפניה היכן שהה ומתי, מאז שעלה החשד שחלה, כדי שמי ששהה ליד אותו אדם יידע שעליו להיכנס לבידוד. בהמשך, דרישה זו הופסקה ומחלקות הקורונה לא היו חשופות לעיני כל.

לסיכום, ניתן לראות שבתחילת מגפת הקורונה נפגעו רבות מזכויות החולה המעוגנות בחוק.

עם זאת, בהמשך, נמצא האיזון בין אינטרס בריאות הציבור לבין זכות החולה הפרטי. אישית, אני מקווה שעקב כך, המדינה כבר יודעת להיערך לסיטואציות נוספות מעין אלו, אם חלילה תקרנה, ולא "תפקיר" בתחילתן את החולים ותפגע בזכויותיהם.